ביום ראשון האחרון, קיבלנו מסר מהבורא שהשאיר את חלקנו (כולל אותי) עם המון שאלות ותהיות לגבי המשמעות שלו. אני חושבת שהמסר הנחה אותנו לבצע שינוי תודעתי מאוד מהפכני, כל כך מהפכני שהשכל שלנו לא לגמרי מצליח לתפוס מה בדיוק עלינו לעשות ולשנות. בדיוק בגלל זה החלטתי לכתוב על המסר הזה את המאמר של השבוע, כי אני מרגישה שיש לו חשיבות מאוד מאוד גדולה, ולא הייתי רוצה שנפספס את המשמעויות שלו ואת המשימות החשובות שנגזרות ממנו.

המסר היה מחולק לכמה חלקים, ודיבר על זה שאנחנו בתהליך של אחדות ולא של נפרדות. אממה, הבורא הסב את תשומת ליבנו לעובדה שכמעט כל פעולה, חשיבה ותחושה שיש לנו בחיי היום-יום שלנו, מבטאת ויוצרת נפרדות. לדברי הבורא, אפילו כאשר אנחנו מסווגים אנשים לפי אנשים עם עיניים כחולות ועיניים חומות, אנשים גבוהים ואנשים נמוכים, אנחנו מלבים את תדר הנפרדות בעולם. הדקויות שמציג לנו הבורא באופן שבו אנו יוצרים נפרדות בעולם (מבלי לדעת שאנחנו עושים זאת) מעלות שאלות רבות, ובעיקר המון פליאה, הרי מעולם לא ידענו לפעול, להרגיש, לדבר או לחשוב בדרך אחרת. האם זהו בדיוק הסממן הבסיסי ביותר לעידן הנפרדות שבו אנו חיים, זה שלאט לאט מתפוגג ועובר טרנספורמציה לעבר עידן חדש של אחדות? האם ייתכן שזה עד כדי כך עמוק ומושרש בנו, שאפילו השפה והתודעה שלנו יוצרים נפרדות כל הזמן, אפילו בלי להבין שיש דרך אחרת לתקשר ובכך ליצור אחדות במקום? 

המחשבות הללו הן כל כך מהפכניות, ההנחייה של הבורא לא לדבר מתוף נפרדות, גרמה לי להבין כמה עמוק הקרע שעליו מבוססת האנושות של היום. אולם היא גם נתנה לי תקווה ואמונה, ואפילו כיוון הרבה יותר ברור, כיצד להמשיך הלאה מעידן הנפרדות אל עידן האחדות המיוחל. 

בחדשות המלאכים ששידרתי אחרי המסר, שאלתי: ״ אבל מה יש לעשות? אם חושבים על זה ככה, אז עובדתית, הכל זה נפרדות״. נזכרתי שלפני כמעט שנה היה מסר שהנחה אותנו לא לתת שמות תואר לדברים, והסיבה לכך הייתה שכשאנו מתארים דברים אנו מקטלגים אותם כבר כנפרדים אחד מהשני. כשקיבלנו את המסר ההוא לפני כמה חודשים, חשבתי על זה שהמסר הזה הוא התחלה של משהו וידעתי שיהיה לו המשך. ונראה שאת ההמשך שלו קיבלנו עכשיו, בדיוק בתוך המסר האחרון שמבקש להעמיק את ההבנה שלנו לגבי האופן שבו אנו יוצרים נפרדות בעולם שלנו. 

בחלק השני של המסר, הסביר לנו הבורא כי ניתן להשוות כל אדם שנברא לגוף האדם. כאשר ציין הבורא את גוף האדם, הוא התכוון להמחיש לנו את היצירה הזו כמערכת שמורכבת מפרטים שפעולותיהם משלימות אחת את השניה, וגורמת לסימפוניה של פעולות ותפקודים שמביאים את כלל הגוף שלנו, כיחידה אחת, לעבוד באופן מופתי ופלאי שאיננו עוצר לרגע. זוהי המכונה המדהימה ביותר בעולם, וכפי שאנו מתפעלים מהתפקוד האוטומטי של הגוף שלנו, ככה עלינו להתפעל ולהבין שגם אנחנו, כאנשים בעולם, מסוגלים לתפקד בדיוק כמו האיברים בתוך הגוף- שהוא העולם שלנו. אנחנו לא מרבים לעצור ולחשוב על פעולות מערכת העיכול שלנו בזמן שאנחנו אוכלים, או על ההורמונים המשתחררים במוח שלנו כאשר אנו חווים רגשות, אנחנו לא מתעכבים על התהליכים האלו שקורים בתוף הגוף שלנו בכל שנייה ושנייה, אנחנו פשוט חוזים בתוצאה ומעריכים את העבודה הכוללת של שלל האיברים בגופנו. אנחנו מתייחסים לגוף שלנו כאל שלם. כך אנו מתייחסים גם לתפקודו הטבעי של הטבע: אנחנו עדים לחילופי עונות, חוזים בשמש מתחלפת בירח, בגלים המתקרבים ומתרחקים מן החוף, בעצים הצומחים ובכך מספקים לנו אוויר לנשימה. אף אחד מאיתנו לא טורח לשמור או לייצר לעצמו אוויר, שיהיה לו לאחר כך, נכון? הרי אין בזה שום היגיון, כי אנחנו יודעים שתפקוד הטבע השלם, הוא שמביא לנו אוויר מבלי שנצטרך לעשות דבר. 

כך, אומר הבורא, עלינו להתייחס לכל הדברים הקיימים, כולל אנחנו עצמנו, האנשים בחיינו, כל דבר ודבר שקיים: כשלמים. לא כיחידות, לא כסוגים, לא כהבדלים. שלמים. נקודה. כי הבריאה היא תמיד שלמה, לא משנה מה מתרחש בתוכה. וככה גם אנחנו.

אם אנחנו מבינים שהבריאה היא שלמה ושדברים רבים קורים בתוכה מבלי שנצטרך להשקיע בהם שום מחשבה ואנרגיה, אז עלינו להבין כי גם כל מה שקורה בפתח דלתינו, לא משנה מה דעתנו עליו או איך אנחנו מרגישים לגביו, הוא שלם. 

החלק השלישי של המסר אמר כי עלינו לתרגל את היכולת שלנו לראות כל דבר כשלם, כיוון שמבחינה רגשית, איננו מסוגלים לחוש זאת בדרך קבע ובטח שלא לגבי כל דבר המתקיים בתוך הבריאה. אז איך נוכל לתרגל את האחדות? בחדשות המלאכים אמרתי למלאכים שאני רגילה להגיד על האוכל שאני אוכלת אם הוא טעים לי או לא. הם ענו לי שתרגול טוב יהיה להתאמן בלא להגיד ולהגדיר ״טעים או לא טעים״. במקום זה, להגיד: זה שלם. התרגול אומר לשים לב היטב לשפה השגורה ביום יום השגרתי והבסיסי ביותר שלנו (משימה לא פשוטה, אני יודעת) ולהפסיק לקטלג דברים. ללמוד לראות את כל הדברים כולם, כשלמים. לדוגמא, אם אני עומדת מול המראה, אני לא אגיד לעצמי אם השמנתי או רזיתי. אני אגיד ״אני שלמה״. וזה הכל. 

אני יודעת שזה מרגיש די מסובך, להבין את כל מה שאני כותבת. גם אצלי הדבר הזה הוא חדש ואינטואיטיבי יותר משאני רואה ומבינה אותו באופן ממשי במציאות. אבל אני יודעת שעם התרגול והזמן אנחנו נבין יותר טוב ויותר לעומק, ובעיקר אני יודעת שאת זה שהבריאה היא שלמה, ושכל מה שקורה בתוכה הוא שלם, אנחנו כבר מבינים. ועכשיו כשאנחנו מבינים את זה, אנחנו בשלים, בזהירות, לעלות מדרגה ולדבר על איך שלמותה של הבריאה קשורה למאורעות שהתרחשו באותו יום שלא יישכח, ה-7.10.2023.

זהו האתגר הכי גדול שעומד בפני השכל שלנו. איך, איך, איך ביכולתנו האנושית להבין משהו נשגב כל כך כשלמותה של הבריאה, במיוחד שהשלמות הזאת כוללת בתוכה את הדברים הכי קשים וכואבים שבני אנוש יכולים לחוות? ומילא להבין, אבל ליישם? אז איך עושים את זה?