בלייב שקיימתי השבוע עם תהליך לקראת נקודת המפנה הבאה ביום ה120 של המלחמה , הסברתי כי האנרגיה תמיד נמצאת בתנועה ותוך כדי התנועה שלה היא אוספת ומחברת את החלקיקים שיבראו את העתיד. לכן יש חשיבות גדולה מאוד לכוון את האנרגיה למה שאנחנו רוצים להביא, ואם לא נבחר לאן לכוון אותה היא תנוע לפי כוונה של אדם אחר והתוצאה לא תהיה בהכרח מה שאנחנו רוצים. 

חשוב לזכור שאנחנו לא רוצים לשלוט באנרגיה על ידי אחיזה בה כי אז הצינור שמניע את האנרגיה נהיה צר והאנרגיה לא זורמת באותה קלות והיא אפילו בורחת לצדדים. למעשה אנחנו רוצים להרחיב את הצינור שבו האנרגיה זורמת ואז לתעל אותה אל התוצאות הרצויות. 

אם כן, מה עושים?

כל אחד מאיתנו נולד עם מתנות, כשרונות ותכונות הייחודיים לו בלבד. לכל אחד מאיתנו יש מקומות ודברים שעושים לו טוב, ולהפך. הכרות מעמיקה עם עצמנו מאפשרת לנו לדעת מהם הדברים הללו. בשביל לגרום לסביבה להיות טובה יותר, עלינו קודם כל לגרום לעצמנו להיות שמחים יותר- למצוא שלווה פנימית שהינה חזקה יותר מהכאב שמשתולל עכשיו בחוץ. הרבה אנשים חושבים על האושר שלהם כעל דבר אגואיסטי שלא מתאים לחוות בזמן הזה, אך זוהי בסך הכל עוד אמונה מגבילה שהטמיע בנו העולם שלנו והעידן הישן, שפועל כולו מתוך נפרדות. אושרו הפנימי של היחיד הוא התרופה לאושרה הקולקטיבי של המסה האנושית. שלווה פנימית אמיתית, היא כזו המתקיימת ללא תלות בגורמים חיצוניים. כשאיננו תולים את אושרנו בגורם חיצוני- אין סכנה שנלקה באשליית האושר האגואיסטי, כיוון שהאינסטינקט שלנו לדאוג לעצמנו בלבד ישתנה מעצמו, וכך נוכל להרבות את אושרנו על ידי גרימת אושר לאחרים בעוד שאיננו גורעים מעצמנו דבר. כי האמת היא יש מספיק אושר לכולם 🙂 

בעבור אלו שאיבדו את בתיהם וקרוביהם ואלו שעדיין מחכים לאלו שישובו אליהם בבטחה, המלחמה היום-יומית הינה קשה מנשוא, ואני מאמינה שלאלו מאיתנו שחווים את המלחמה באופן שפחות נוגע בהם אישית יש תפקיד משמעותי בשיקום, בריפוי ובתמיכה של אלו שנאבקים במציאות הבלתי נתפסת שנגזרה עליהם בימים אלו. לכן, כשאנחנו מרגישים אשמה על כך שאנחנו רוצים או שואפים ״להגשים״ את עצמנו, אנחנו בעצם קוראים את המפה לא נכון. ההגשמה שלנו, והחתירה שלנו למען אושר אישי שיקרין החוצה ויגרום לנו לעשות טוב ולחלוק עם אחרים את האיכויות שיש בתוכנו, הן מקור הריפוי הקולקטיבי שלנו. לא ייתכן ריפוי קולקטיבי ללא ריפוי אישי. 

אז מאיפה מתחילים? מתחילים מהודיה, הודיה אמיתית מכל הלב על הדברים שיש לנו בחיים, בייחוד עכשיו עם כל הדברים שקרו ב7.10 אנחנו זוכרים ששום דבר הוא לא מובן מאליו. ככל שנרבה להודות כך הצינור שדרכו עוברת האנרגיה יתרחב ויוכל להכיל עוד אנרגיה , אחר כך אנחנו מתעלים את האנרגיה על ידי הודיה על הדברים שמתקיימים אבל עדיין לא ראינו אותם בעיניים הפיזיות שלנו כמו לדוגמא לומר תודה על השבים והחיילים שישובו אל המשפחות שלהם בריאים ושלמים בגוף ובנפש. 

חשוב שנזכור כי ההגשמה האישית שלנו מאפשרת להו את החיבור להודיה.

 הגשמה, אין משמעה רדיפה אינסופית אחרי ההישגים והחלומות שלנו. משמעה להפוך את הרוח לגשמי על ידי כך שנדע מה גורם לנו נחת, מה גורם לנו סיפוק, מה נותן לנו משמעות ונתעדף את הדבר הזה בחיים שלנו- מתוך מטרה גדולה יותר מאיתנו, והיא להפיץ בעולם את האור והטוב. לאכול אוכל איכותי שמיטיב עם הגוף זו הגשמה. שינה איכותית גם כן. למידה של דבר חדש שמעניין אותנו ומחדד את היכולות שלנו הינה הגשמה מבורכת. אפילו צעד התחלתי ביותר, כמו חקירה עצמית של מהם אותם דברים שמפיחים בנו תשוקה ושמחה, משמעותו הגשמה נעלה.

יש בכוחנו את היכולת לברוא ימים יותר טובים מאלו. העתיד שלנו נברא עכשיו על ידי הפעולות, הכוונות, האמונות והרגשות בהם אנו אוחזים ברגע זה ממש. 

אם אתם מרגישים שהמלחמה גרמה לכם להתרחק מכל מה שבונה אתכם, אולי הגיע הזמן לשאול את עצמכם אם אפשר אחרת. אנחנו פסיפס אחד גדול, רקמה אנושית אחת, אנו תלויים אחד בשני. 

יש תקווה. בואו נמצא אותה יחד. בואו נשמח אחד בהגשמתו של האחר. 

שנדע ימים טובים, מלאים בהגשמה ובנחת, בקרוב מאוד

אני אשמח שתשתפו אותי במחשבות שלכם לגבי הנושא המורכב הזה

סופ״ש שקט

רקפת