בזמן האחרון, שלא לומר בשנים האחרונות, כולנו עדים למהפכות רציניות המתרחשות בעולם שלנו. בין אם המהפכות הללו מתרחשות כאן בעולם הארצי, ובין אם הן מתרחשות בעולם הרוח, יש להן השפעה גדולה על מצב הרוח שלנו על האופן שבו אנו מצליחים לבטא את עצמנו ולחוש תחושות של הגשמה, סיפוק ושמחה בחיי היום-יום. 

בין אם אתם מוצאים עצמכם חווים קשיים לאור מצב מדיני, עולמי או אישי- במאמר של היום הייתי רוצה לדבר על מה שאני רואה ככלי מרכזי להתמודדות עם תחושות או מצבים וקשיים, והוא להיות ברגע. 

אז מה זה בעצם אומר ״להיות ברגע״ 

שתי המילים הללו הולכות וצוברות תאוצה עם התפתחותו של העולם המודרני, שלעיתים רבות גוזל מאיתנו את הנינוחות, השלווה והמודעות הדרושות על מנת לעשות זאת. פרשנויות רבות ניתנו לצמד המילים הזה שמשמעותן העיקרית, בעיניי, היא פשוט להיות נוכחים בהווה. אבל למה זה כל כך חשוב ואיך עושים את זה עם כל המחשבות והדאגות לגבי העתיד?

בעולם של היום, יש לנו נטייה לחיות במקביל בשלושה זמנים: העבר, ההווה והעתיד שלנו. הישאבות שלנו למשקעי העבר ו/או לתכנוני העתיד, הם הגורם העיקרי לקושי שלנו להיות ברגע ולחוות אותו באמת. 

התעסקות יתר בדברים שקרו בעבר יכולה להביא איתה 2 דברים: 

האחד התרפקות וגעגוע,  נוסטלגיה מתוקה וצער על דברים שכבר חלפו ואינם

השני במקרה הקשה יותר, זיכרונות קשים,  תחושות של אשמה וכאב שמקורם בטראומות או בתפיסות שסיגלנו על העולם בגלל דברים לא נעימים שקרו לנו או שהיינו נוכחים בהם בעבר.

תחשבו על תת המודע שלנו כמו על ספוג, ועל החיים כמו אין-ספור שלוליות. כעת דמיינו את הספוג הזה קופץ משלולית לשלולית, עד שהוא סופח יותר מדי נוזל, נהיה כבד ומאבד מיכולתו לנוע בחופשיות. זהו העבר שלנו. 

העתיד לעומת זאת, עשוי במידה רבה לעורר אחת משתי התחושות הבאות: תקווה או חרדה. למרות שזה אולי ישמע לכם מוזר, התעוררות של אחת מן התחושות הללו כשאנו חושבים על העתיד אינן בהכרח מיטיבות עימנו- אפילו אם אנחנו חוזים לעצמנו עתיד ורוד יותר. 

למה?

 תקווה עשויה להתעורר כאשר אנו חושבים על דברים שאנחנו רוצים שיקרו לנו או שיהיו לנו, ומאמינים כי הם עתידים להתממש. השאלה היא, כיצד נרגיש במידה והם לא יתממשו, מה יקרה אם אותם דברים יתמהמהו להופיע בחיים שלנו והאם ההיצמדות שלנו לדבר הזה שאנחנו כל כך חושקים בו אכן יהווה לנו בסיס לשמחה ולאושר?

חרדה מתעוררת כאשר במצבנו הנוכחי אנו מתמודדים עם קשיים, וחוסר הוודאות לגבי האופן שבו הקשיים הללו יפתרו או יתפוגגו גורם לנו לחוסר אונים ורצון עז לסגל לעצמנו שליטה בסיטואציה שאין לנו באמת שום שליטה עליה. 

אני מדברת המון על זימון מציאות, ומאמינה בכל ליבי שביכולתו של כל אדם לזמן לעצמו את החיים שהוא חולם עליהם. אבל היום, אני רוצה לדבר דווקא על החוכמה שביכולת לשחרר מאיתנו את כל הציפיות, כל הרצונות שלנו, ועל האופן שבו זה מיטיב איתנו אפילו יותר מניהול משא ומתן קדחתני שאנו נוטים לפעמים לקיים מול היקום, בעודנו מציגים לו את רשימת הדרישות שלנו מגלגול החיים הזה. 

נתחיל מזה – להיות ברגע, בעיניי, אומר לשחרר כל אחיזה שיש לי לגבי האופן שבו אני מייחלת שהדברים יקרו. שחרור האחיזה הזו, מתחיל בחיבור למצב הנוכחי שבו אני חווה ממש ברגע הזה. 

כאשר אני נמצאת בתקופה שמאתגרת אותי נפשית ורגשית, אני משתדלת שלא לחפש בכוח מה חיובי או מה נפלא במצבי, כי אני רוצה להימנע מתחושה של זיוף על מנת לשמוע מה הנשמה שלי מבקשת ממני באמת. כדי שנוכל לשמוע את הנשמה שלנו מדברת אלינו, עלינו ללמוד לשהות ברגע, בין אם הרגע הזה הוא רגע מאוד מאושר עבורנו ובין אם הוא אחד הרגעים הכואבים ביותר שחווינו.

שהייה בתוך הרגע מראה לנו מהו הדבר האמיתי שמתחולל כעת בתוכנו. זוהי ראייה אותנטית של הליבה הנשמתית האנושית שאנחנו, שאיננה עטופה בעיטורים, אמרות או קישוטים מיותרים שנועדו לייפות את הסיטואציה. אחת המטרות בלהיות ברגע בעיניי היא היכולת לשהות לבד רק אני, עצמי, הנשמה שלי וכל הקושי שעולה בי כרגע- מבלי שזה יעורר בי חרדה או כל דבר אחר. 

כשאני נמצאת במצב כזה אני אוהבת להזכיר לעצמי שרב הנסתר על הגלוי וכי יש דברים שכרגע נסתרים מעיניי.

המטרה העיקרית של היכולת לשהות ברגע, היא לנטרל את ההיצמדות שיש לנו בנוגע לחיים שלנו.  שכן היא מנכיחה בנו באופן אינטנסיבי את הצורך האנושי שלנו לשלוט בכל סיטואציה, אפילו שזה לא תמיד אפשרי.

כאשר אנו חושבים שאנו יודעים כיצד הדברים אמורים לקרות וכיצד עלינו להרגיש, אין בנו קבלה אמיתית של התנהלות החיים במציאות. בכך, אנו לא רק מונעים מעצמנו חיים שלווים ורכים יותר, אלא מתעלמים מהדרך שהנשמה שלנו מבקשת לעבור ומהשיעורים שהיא מציבה בדרכנו על מנת לממש את השליחות שלנו בגלגול הזה. 

רבים נוטים להתבלבל ולחשוב שביטול ההיצמדות לתוצאה, משמעו ויתור מראש על התוצאה או ניתוק רגשי ממי שאנחנו וביטול האישיות והייחודיות שלנו. הרי כשאני אוהבת מישהו והוא פוגע בי, האם לא הגיוני שארגיש פגועה? וכשהמשאלה הכי גדולה שלי מתגשמת, הרי זה מתבקש שארגיש שמחה גדולה ואופוריה.

"להיות ברגע" לא אומר לאבק חלק ממי שאנחנו, או לשלול מעצמנו את הלגיטימציה להרגיש, בדיוק להפך. הוא אומר שאנו מסירים מאיתנו שכבות של דרמות, אקסטזות וכאבים טפלים,

אנחנו מסכימים להתבונן ולהרגיש את הכאב נקי בלי סיפורים שהלבשנו עליו.  חיים ללא דרמה פנימית- זה מי שאנחנו באמת. הנשמה שלנו מבקשת מאיתנו ללמוד, אבל היא אף פעם לא מבקשת מאיתנו לסבול.