סליחה כדרך לגילוי עצמי

כל דבר שעליו אנו "נדרשים" לסלוח, הינו דבר שברובד מסוים גורם לנו כאב. הכאב הזה יכול להתבטא באופן פיזי או נפשי, ומכיל בתוכו את הDNA הקשיח של אותה הפגיעה שחווינו שלאורה אנו חווים כאבים. חשוב להבין, כי אפילו אם מישהו פגע בנו מאוד, בין אם הוא מצטער על כך נורא ובין אם הוא לא מצטער על כך בכלל- חלק נרחב מהאחריות לסלוח נמצאת דווקא אצל הצד שנפגע. זה לא שהצד הנפגע הוא שאחראי למעשים של הצד הפוגע, אלא שהצד הנפגע אחראי לריפוי העצמי שלו. מהרגע שאנו נעשים כאובים, האחריות להבנה ולריפוי של הכאב הזה עוברת צד, ופותחת בפנינו הזדמנות להעמיק עוד בשיעורי החיים שבחרנו לעצמנו ולהבין מדוע הגענו לכאן מלכתחילה, ומדוע עלינו לעבור דרך כאבים וכעסים הנגרמים לנו בגלל מישהו אחר. 

לסלוח לעצמנו- בכל יום

תחושות של אשמה ובושה הן דבר נפוץ, במיוחד בקרב אלו שחונכו וגדלו במסגרות נוקשות, במשפחות דורשניות או תוך כדי אורח חיים שאיננו מאפשר מספיק מנוחה. יום כיפור הוא תזכורת נהדרת שאת המצברים הנפשיים שלנו אנחנו צריכים למלא כל יום בשנה, ולא רק ביום אחד. 

לאנשים שונים יש שאיפות שונות לחיים. חלק מסתפקים במועט, חלק מסתפקים ביותר, אבל מה שמשותף לכל היא העובדה הבאה: כולם עושים תמיד את הכי טוב שלו הם מסוגלים באותו רגע נתון. 

הבעיה מתחילה כשמגיע שיפוט חיצוני או פנימי, שאומר שההכי טוב שבן אדם מסויים מצליח להפיק מעצמו- פשוט לא מספיק טוב. כשאני מדברת על לסלוח לעצמנו בכל יום, אני מדברת על ההבנה שאם אנחנו לא מרוצים מדברים שאנחנו עושים, כמו למשל האופן בו אנחנו מתייחסים לילדים שלנו, העבודה שאנחנו עובדים בה, היחסים שלנו עם בן או בת הזוג שלנו, בשביל לשנות את זה הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לנטרל לחלוטין כל שיפוטיות בנוגע לעצמנו או לאחרים ולהבין שגם אנחנו, וגם כל מי שמסביבנו, עושה כמיטב יכולתו. ההבנה הזאת היא יותר משחררת ממה שנדמה לנו, כי היא כל כך מפשטת את המצב, ובעיקר מפרקת לגורמים את כל הפעולות שאנו עשויים לפרש כפוגעניות ואישיות- כשבעצם, הן לא קשורות אלינו בכלל. הן בסך הכל התוצר שאנחנו או מישהו אחר הצלחנו לייצר, בהתחשב בכל נסיבות חיינו המתקיימות כעת. זה הכל. 

הבסיס לחיים שטוב לנו בהם, הינו ברובו תחושת סיפוק מהאופן שבו אנו מרגישים לגבי הדברים שאנו עושים ביום-יום שלנו, ביחסים היום-יומיים שלנו ובהישגים היחסיים שלנו. כאשר אנו מבינים שאנחנו תמיד עושים כמיטב יכולתנו, ניתן מיד לחוש בסיפוק, אפילו אם אנחנו מאמינים שיכול להיות יותר טוב. 

לעשות כמיטב יכולתנו לא אומר לוותר על החלומות שלנו! אלא להסיר את האשמה שמתעוררת בנו כאשר דברים בחיים שלנו לא נראים כמו שהם "אמורים" להיראות. 

לכן אם ברצוננו לעשות שינויים בחיינו זהו דבר מבורך! שינוי קורה מתוך חמלה, כי חמלה מאפשרת התחדשות. ומה מאפשר חמלה? נכון, סליחה. בכל יום. לכולם. ולעצמנו במיוחד. 

כמה עוצמה יש ביום הזה- יום שכל סממניו מעוררים יופי, הרמוניה, טוהר והתחדשות. אני מאחלת לכולנו גמר חתימה טובה ושנצליח לסלוח ולאהוב את עצמנו, את האהובים לנו ואת כל האנשים בעולם שלנו. הלוואי שתמיד נזכור שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, שאין שום בושה ברצון ובצורך שלנו להשתפר, שכל הנשמות הן טובות במקורן, ושכל אתגר הוא חלק מהייעוד שלשמו אנו מתקיימים בעולם הזה.

באהבה,

רקפת