האם הרגשתם פעם שהחיים מזמינים אתכם לשינוי, אבל משהו עמוק בפנים מתנגד? הלב רועד, הנשימה נעתקת, והביטחון שחשבנו שיש לנו מתערער. אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת – זמן של מעבר מתודעת ה'אני' אל תודעת ה'אנחנו', מעבר שדורש מאיתנו אומץ לשחרר את מה שחשבנו שאנחנו.

דמיינו את עצמכם שטים בסירה על פני הים הכחול. במקום לאחוז בהגה, אתם מרפים ומאפשרים לזרם להוביל אתכם. בכל פיתול חדש הנשמה מתרחבת כשמתגלה נוף מפתיע – אי טרופי שמעולם לא ראיתם, או מפרץ קסום שלא ידעתם על קיומו. זוהי המהות של השינוי שאנו נקראים אליו כעת – להרגיש את ההתרגשות של הגילוי במקום את הכיווץ המוכר של הפחד.

כדברי רבי נחמן מברסלב: "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל." לעתים השינוי מגיע בדרכים מפתיעות. אולי זו דרך חדשה הביתה שנאלצנו לקחת, שפתחה לנו חלון לנוף שלא הכרנו, או הרגל בוקר שהשתנה והוביל אותנו למפגש לא צפוי. אלו אינם מקרים מקריים, אלא הזמנות עדינות לשחרר את מה שהכרנו ולפנות מקום לחדש.

האתגר האמיתי הוא להישאר פתוחים כשהלב רוצה להיסגר. במקום למהר ולמלא את החלל שנוצר, אנחנו מוזמנים להישאר באי-הוודאות, לחוש את הדופק שלה, להתיידד איתה. כי בדיוק שם, במרחב הפתוח והפגיע הזה, טמונה ההזדמנות לגלות את האור החדש שמחכה להתגלות בתוכנו ובאנושות כולה.

השינוי הזה הוא חלק ממהלך רחב יותר. כשאנחנו עוברים מהוכחה עצמית לאחדות, הלב מתרחב ומתחיל לראות כיצד כל אחד מאיתנו הוא חלק מיצירה אלוהית מופלאה. זה לא עוד על ה"אני" הקטן שלנו, אלא על איך הייחודיות שלנו משתלבת בתזמורת הקוסמית של החיים.