אז מתי אנחנו נדרשים להתנהל ב"נעשה ונשמע"?

1. קודם כל כשאנחנו לא יודעים את התשובה. אם יש דבר שאנחנו רוצים לפתור, זה יכול להיות קושי שאנחנו מתמודדים איתו הרבה זמן וניסינו להבין ולפעול דרך מה שאנחנו מבינים מהשכל אבל זה עדיין לא קרה. אז, הגיע הזמן להרפות ולאפשר לבריאה לסדר את הכול. 

2.  אם יש לכם משהו שאתם רוצים להגשים ואתם מרגישים שזה גדול מידי ואולי אין לכם את מה שצריך כדי להוציא את זה לפועל. 

3. אם עשיתם מדיטציה וראיתם את עצמכם עושים משהו שמעולם לא דמיינתם שהוא אפשרי עבורכם אבל הנה הוא הופיע מולכם,זכרו שאם דמיינתם את זה או חלמתם או הראו לכם במדיטציה סימן שזה אפשרי עבורכם ושהנשמה שלכם מממשת את זה כבר במימד אחר ולכן זה אפשרי עבורכם גם בגלגול הזה ובמימד הזה

למעשה המשמעות של 'נעשה ונשמע' היא לתת מקום למה שאנחנו יודעים, לא בשכל אלא בנשמה. הנשמה שלנו יודעת את הדרך מתוך החיבור שלה אל הבריאה ולכן היא יכולה להוביל אותנו, כל מה שעלינו לעשות הוא להקשיב לסימנים בדרך, להאמין. לעשות צעדים גם כשאנחנו לא יודעים מה תהיה השפעתם ולנתק את הצורך להבין, את המדע, את ההוכחות, את כל מה שסביבנו בעולם הגשמי ומפריע לגוף שלנו לקבל על עצמו את התהליכים שאנחנו צריכים לעבור. 

וכל זאת, לא כי המידע לא יעבור, לא כי אין היגיון ברור ועמוק מאחורי הדברים אלא בגלל שלפעמים לוקח זמן עד שהוא נגלה אלינו. עד שאנחנו מבינים מה עומד מאחורי הצעדים שאנחנו מתבקשים לעשות. כי לפעמים גם אם יסבירו לנו הכול עכשיו, לא נצליח להבין כי אנחנו עוד לא בשלים לראות את התמונה השלמה. 

אחרי החניכה, כתבה לי אורנה גינדי המקסימה, שעשתה איתי כבר תהליכים רבים תוספות נוספות , היא כתבה כך- 

"כאשר אלוהים מלמד את משה מהי אמונה מעל הדעת, הוא מצביע על הלבנה ביום המולד שלה, ככשהיא לא נראית , אולי בפס צר והוא אומר לו ״כזה ראה וקדש״, הכוונה להאמין שצורתו השלמה והמלאה תתגלה אלינו בעתיד, אפילו שהעיניים הגשמיות לא רואות 

גם את זה מסביר הרב״ש במאמר.

בכל מדרגה שאנו משיגים יש שתי בחינות – אחוריים ופנים. ובלשון המאמר: ״שבחינת הכנה אל הדבר נקראת אחור, ובחינת השגת הדבר נקראת פנים. ועל דרך זה יש בתורה בחינת נעשה ובחינת נשמע״. 

וכשמקיימין תורה ומצוות בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקראות המצות בשם בחינות אחור.

וכך אנחנו בחניכה עשינו את התהליך לכאורה באופן טכני על פי ההנחיות. 

אבל כשזוכים לבחינת לשמוע זה נקרא בלשון הזוהר 'בחינת פקודין' מלשון 'פיקדון' . כי  בכל מצוה או שמותיו של הקדוש ברוך הוא שנחקקו בנו היום מופקד אורה של מדרגה מיוחדת. 

מרגישה שזכינו היום במדרגה מיוחדת שהיא עדיין בבחינת אחוריים והבטחה לעתיד לבוא עבורנו." 

בחניכה, זכינו להבטחה. לאחר שביצענו את הפעולות הטכניות; מתקתקים, קוראים ב-72 משמות ה', קיבלנו הבטחה. שהמסרים עוד יהיו ברורים לנו, שעוד נבין את המצוות מלפנים ומאחור. בשתי הבחינות. 

ובתוך המקום המיוחד הזה, יש לנו המון אחריות. לבצע את הדברים אותם אנו מתבקשים במסרים. דווקא עכשיו, כשכאן, בעולם הגשמי, אנו חווים חוסר וודאות, חוסר הבנה של הדברים שעומדים מאחורי כל מה שקורה. 

בסוף החניכה, לאחר אותה הבטחה שהדברים עוד יובהרו, שעוד נבין הכול, קיבלנו משימה לבצע שוב את אותו התהליך בתחילת חודש מאי. ובנוסף, כדי שנוכל לחיות פה בשלום, כדי שלאחר שהמלחמה הזו תיגמר נוכל לחיות פה אחרת, בשלום בין העמים ובינינו, התבקשנו לטבול בחג השבועות 18 פעמים ובכל פעם לומר: "כי נחיה כאן בשלום." 

כי גם אם אנחנו לא יודעים איך, גם אם לא ברור לנו מתי ובאיזו צורה מדויקת, עלינו להאמין שיש לנו דרך לחיות כאן בשלום. שאנחנו לא חייבים לחיות ככה. ושעלינו לעשות פעולות כדי להגיע לשם. גם פעולות שאנחנו לא לגמרי מבינים, "לאפשר לנשמה שלנו למלא את הפער בין מה שאנחנו יודעים, למה שהיא יודעת."

נעשה ונשמע. 

אוהבת,

רקפת.