בשנים האחרונות, כולנו חווינו טלטלות עמוקות. העולם שהכרנו השתנה לנגד עינינו. מה שנראה יציב ובטוח התגלה כשביר ומשתנה. בתוך הערפל הזה, בתוך התחושה של אי-ודאות, יותר ויותר אנשים מרגישים קריאה פנימית לשינוי. הם באים אלי עם שאלה אחת עמוקה: "איך אני יודע שזה באמת הזמן לעשות את השינוי הגדול בחיים שלי?"

זו שאלה עמוקה, שנוגעת בלב של מה שמניע אותנו כבני אדם. כי כולנו חשים את הקריאה לשינוי, את המשיכה אל משהו אחר, אל משהו שלם יותר. אבל לא תמיד אנחנו יודעים לפענח את הקול הזה, לא תמיד אנחנו בטוחים אם זו באמת הקריאה האמיתית של הנשמה או סתם הד של פחד, של לחץ, של בריחה.

הסימנים הראשונים מופיעים בשקט, כמעט בלי שנשים לב. זה מתחיל בתחושת אי-נוחות עדינה בתוך השגרה המוכרת. דברים שפעם הסבו לנו סיפוק, כבר לא מעוררים בנו התלהבות. החלומות הישנים מרגישים צרים מדי, כאילו צמחנו מעבר להם.

ואז מתחילים להופיע המסרים בדרך. פתאום יש סנכרון מוזר של אירועים – אנשים שונים מזכירים לנו את אותו הנושא, ספרים נפתחים בדיוק בעמוד הרלוונטי, ואנחנו פוגשים בדיוק את האנשים שיכולים לעזור לנו בצעד הבא. אלה לא מקרים – אלה סימנים.

בתורת הקבלה מלמדים שיש זמנים מיוחדים בשנה שבהם השמיים פתוחים יותר לשינוי. התקופה שבין פורים לפסח היא אחת כזו – זמן של מעבר מהסתר להתגלות, מצמצום להתרחבות. אבל גם בחיים האישיים שלנו יש חלונות הזדמנויות כאלה – תקופות שבהן השינוי לא רק אפשרי, אלא כמעט מתבקש.

האתגר האמיתי הוא לזהות את הזמן הנכון לשינוי ולפעול מתוך בחירה, לפני שהשינוי נכפה עלינו. כשאנחנו מקשיבים לסימנים המוקדמים ולקריאה העדינה של הנשמה, אנחנו יכולים לעשות את השינוי ממקום של עוצמה, של בהירות, של התרחבות. אבל כשאנחנו מחכים עד שאין ברירה, עד שאנחנו נדחפים לפינה, אז השינוי מגיע ממקום של הישרדות ופחד, וחווית הלמידה והצמיחה שלנו פחות עמוקה ומשמעותית.