כאשר אנו מתקשרים, אנו הופכים עצמנו לכלי עבור הנשמה, בעזרתו היא יכולה לתת לנו את המסר שביקשנו או שברצונה לתת. לאחר שהתחברנו לתדרים באמצעות המדיטציה, אנו יכולים להביא את עצמנו בבטחה אל הרקיע או המימד שבו נמצא מושא התקשור שלנו. כעת, לאחר שהבאנו את עצמנו אליו, אנו לא דורשים את תשומת ליבו או תשובתו. אנו קודם כל מבררים, האם הנשמה פנויה לשוחח עימנו, והאם יש לה רצון בכך. אם לא מגיעה אלינו תשובה מאותה נשמה, אנו יכולים להעזר במלאכים, ולנסות למצוא דרכים אחרות שבאמצעותן הנשמה תוכל להעביר לנו את המסר. במידה ולא קיבלנו שום אות, או שקיבלנו תשובה שלילית לגבי התקשור, אנחנו עוצרים ומנסים בזמן אחר, אלא אם קיבלנו הנחייה אחרת ישירות ממנה, מן המלאכים או מישויות אחרות בעלות אנרגיה גבוהה. 

ובכן, החלק שבו אנו מתחברים לתדרי הנשמה והרקיע שבו היא נוכחת ומבקשים את רשותה לתקשר עימה, לא קיים בשיטות אחרות כמו העלאה באוב או סיאנס. למעשה, כאשר אנו מעלים באוב או מזמנים ישויות להגיע אלינו דרך סיאנס, אנו לא עוברים תהליך מדיטטיבי שמטרתו לחבר אותנו לתדר של אותה נשמה כלל. גם אם אנחנו כן עוברים איזשהו טקס שנועד להכין אותנו לחיבור ולמפגש, מטרת הטקס הזה איננה להתנקות מתדרים ארציים ולהפוך להיות צינור נקי שמחובר ישירות לרקיעים גבוהים. המטרה העיקרית בטקסים אלו היא לייצר את החיבור בינינו לבין הנשמה או הישות, מבלי להכין את השטח ולוודא שהחיבור הזה אכן מתקיים באופן שמתאים לשני הצדדים. למעשה, בעת שאנו מתקשרים אנחנו מעלים את עצמנו אל המקום שבו נמצאת הנשמה, הופכים את עצמנו גבוהים יותר ומחכים להסכמה של הנשמה כדי לתקשר איתה. כאשר אנו מעלים באוב או עושים סיאנס, אנו לא עוברים תהליך שבו אנו מעלים את עצמנו אל הנשמה, אלא בדיוק להפך- אנו עושים דברים שגורמים לנשמה לרדת אלינו, להגיע למימד הארצי שבו אנחנו נמצאים. 

אז מדוע תקשור מאושר על ידי ההלכה והיתר לאו? 

כל נשמה או ישות שנוכחות בעולם הזה או בכל עולם ומימד אחר, הינה בעלת ערך, תפקיד ודרך סלולה משלה, בה היא צועדת ופועלת על מנת לממש את יעודה הנשמתי. כל נשמה נמצאת בתהליך כלשהו שמטרתו הסופית הינו הגשמת היעוד. הסיבה שההלכה מאשרת תקשור כפי שהסברתי כאן, אך אינה מאשרת דברים אחרים, היא מפני שכאשר איננו מתאימים את עצמנו לנשמה או לישות עימן אנו מעוניינים לתקשר, וכאשר איננו שואלים ברשותה, ומשתמשים ביכולת שלנו להביא אותה אלינו אפילו אם לא הביעה רצון לעשות זאת, אנו למעשה מפריעים לה בעת המימוש והמסע הנשמתי שלה. התקשורת עם הנשמות חייב להתבצע אך ורק במקום גבוה, ובעיקר רק לאחר בקשת הרשות והיוזמה של הנשמה ליצור קשר איתנו- ולא להפך. אין זה אומר שבמידה ואכן משכנו הנה נשמה בניגוד לרצונה, היא עלולה להעניש או ״לרדוף״ אותנו, כפי שמספרים בסיפורים. אין בכך סיכון לשלומנו או לחיינו. הסיכון היחיד הוא, שהפרענו לנשמה לעבור את הדרך שלה, וכעת היא עלולה להיתקע פה, או לא להיות במקומות שבהם היא אמורה להיות ברגעים הספציפיים שבה משכנו אותה אלינו. אנחנו לא יודעים איזה דבר מוביל לאילו התרחשויות, ובעודנו מושכים נשמות מבלי לקבל אישור, אנו עלולים לגרום לשינויים שלא אמורים להתרחש. זו הסיבה שחשוב לדעת כיצד לתקשר. כאשר אנו מתקשרים אנו עושים מה שנקרא ״עליית נשמה״- אנחנו מעלים את עצמנו אל הנשמה. הבעל שם טוב היה ידוע ביכולותיו ובמנהגו לעשות עליות נשמה רבות.

אני מקווה שכעת הנושא יותר ברור ומובהר לכל הרבים מכם שהתעניינו בו. אם יש לכם עוד שאלות, אני מזמינה את כולם באהבה לכתוב אותן בתגובות ואענה על הכל.

בנוסף אני מזמינה אתכם להגיע לסדנת חיבור למדריך הרוחני שם תוכלו ללמוד איך להתחיל לתקשר בצורה הנכונה והמותרת , הנה הלינק לפרטים נוספים על הסדנא:

http://bareket-live.co.il/spiritualguide_online/

 והנה הלינק שהובטח למאמר הקודם שכתבתי בנושא:
http://tinyurl.com/channelingandreligious

שתהיה לכולנו שבת שקטה ובטוחה

רקפת