אז איך כל זה מתקשר למסר איתו פתחנו? להסתכל לכיוון אליו נרצה להגיע:

 אסתר המלכה, למשל, שנולדה כהדסה בהתחלה לא ידעה שיש לה יעד אדיר וחשוב. הדסה הרגישה את האנרגיה הנשית שלה אך רק לאחר שהיא נבחרה למלכה היא והבינה שעליה לעשות שינוי, שהיא נבחרה לחיות בחצר המלכות ולשנות את הכיוון אליו הולך המלך. היא הביטה אל עבר הארמון וכיוונה את האנרגיה שלה דרום-מזרחה. אל עבר האנרגיה הזכרית. אל עבר ההגנה. היא הפכה להיות אסתר כי לא ניתקה את המבט שלה מהיעד שלה ומהיעוד שלה וככה, היא יכולה הייתה ליצור לעצמה את השינוי שהיא רצתה ולהציל את העם היהודי שבבסיס שלו, עומדת ההשתחררות מהעבר, ההתקדמות הלאה. 

אסתר עשתה את המעשה האדיר שלה, את השינוי ברמה הלאומית אבל חשוב לזכור שהמסר על פיו אנחנו צריכים להשאיר את המבט שלנו תמיד ביעד אליו אנחנו מכוונים נכון גם ברמה האישית. 

כאשר אנחנו לא מביטים אל עבר המקום אליו אנחנו רוצים ללכת הגופים שלנו מתפצלים. אנחנו צריכים להסכים שהנשמה שלנו תוביל אותנו אל המקום אליו אנחנו צריכים ללכת. וזה אומר להיות קשובים ומובלים על ידי הנשמה כבר כילדים. הנשמה שלנו באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר כאשר אנחנו ילדים. עד גיל 7 לכל המאוחר, אנחנו מבינים את היעוד שלנו, את היעד שלה במימדים שונים. 

ילדים מרגישים את החיבור שלהם לבריאה, לנשמה שלהם בצורה צלולה הרבה יותר. 

לכן, כדי להבין לאן להביט, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה רצינו לעשות כילדים? 

כמבוגרים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה רצינו להביא לידי ביטוי ואז נחליט על המתווה. 

אך שימו לב, ישנם דברים שיכולים להסית אותנו מהדרך.

למשל, אם כילדה חלמתי להיות זמרת, אבל שמעתי על זה אמירות איומות, אמונות מגבילות, פחדים כמו: "איזו מן עבודה זו?", "אין בזה כסף" וכו'…אני מתחילה לחשוש מהדרך ולאבד את האחיזה של המבט שלי ביעד. 

לעומת זאת, אם אני ערה לכל אותם דברים שאמרו לי, אני יודעת שיש חשש כלכלי, אני יודעת שיש לא מעט חששות ודברים לשים לב אליהם אני מסתכלת על זה כמו על מפה בתכנון הדרך שלי אל עבר היעד. אני מתחילה את המסלול בעיניים פקוחות ובהבנה של הדברים שאני צריכה לקחת בחשבון לא מעט מכשולים בדרך. זה לא מייצר פיצול של הגופים בנשמה שלנו. להפך, זה מקרב אותנו אל עבר היעד.

לכל אחד מאיתנו יש כמה סוגים של גופים; יש לנו את הגוף הפיזי, הפעולות שאנו מבצעים, הגוף האנרגטי, האנרגיות שלנו, הגוף הרגשי והגוף המנטלי. לכל אחד מהם יש רמת השפעה שונה עלינו, על ההתקרבות שלנו ליעד שלנו ולהגשמה העצמית שלנו. הגוף האנרגטי שלנו הוא מגנט וההשפעה שלו היא הגדולה ביותר. הוא יודע בדיוק לאן נועדנו להימשך. ולכן, הוא תמיד יאפשר לנו לחזור למרכז שלנו.

הגוף האנרגטי, מחובר לנשמה והוא המגנט שלנו. הוא כל הזמן ימשך אל המקום אליו הנשמה שלנו רוצה להגיע, אל ההגשמה שלנו, אל אותם הדברים שרצינו להביא לידי ביטוי כבר כילדים. אנחנו חווים את זה כטלטלה, כמשבר, כהתנגדות אבל מדובר בסימן שהמבט שלנו לא מדויק על היעד אליו אנחנו רוצים להגיע. 

המגנט הזה, של הנשמה שלנו היא ממש כמו האיזון בין האנרגיה הזכרית והנקבית. הנשמה מרגישה את הדבר אליו אנחנו רוצים. כשאנחנו מתנגדים להגשמה שלנו, פיצול הגופים מונע את ההתמקדות, את מיקוד המבט על היעד.

אז אחרי כל הידע המעמיק והמטורף הזה, אנחנו יוצאים עם מסר חד וברור שאנחנו צריכים לחזור אחורה, לילד שבתוכנו, לנשמה שלנו שיודעת יותר טוב מכולם לאן היא צריכה ללכת והחברה, אסור לנו לבטל אותה, יש ערך לדברים שנאמרים לנו מהסביבה שלנו על האתגרים שמחכים לנו בדרך.

אני מאחלת לכולנו שנצליח למצוא את האיזון ולהתמקד במטרה שלנו. 

ואם גם אתם רוצים להבין את המסרים טוב יותר ולהצליח ליישם אותם באמת, אתם מוזמנים להצטרף לזום שבועי יחד איתי בחדשות המלאכים, כל הפרטים בלחיצה כאן- 

https://bareket-live.co.il/choose_your_life/

אוהבת,

רקפת.